היה בנאדם בשם משה (שם בדוי), שלמד בכולל גמרא יום אחד הגיעה רב גדול לכולל וראה את משה וניגש אליו הרב ושאל אותו מי אתה ? אתה חדש פה ? 
ענה לו משה : לא כבוד הרב אני גר הרבה זמן באזור אבל בכולל אני חדש וסיפר את הסיפור שלו הוא אמר לו שגילו לו את מחלת הסרטן , ואין לו הרבה זמן לחיות .
הרב שאל אותו אז איך אתה לומד בכזאת שמחה ?
ענה לו משה : שאני מגיע ללמוד פה מול הגמרא זה הזמן היחידי שאין לי מחשבות ואני רגוע .
התפעל הרב ובירך אותו לרפואה שלמה והלך לדרכו .
כשנה לאחר מכן מגיע הרב לאותו כולל וראה את משה וראה אותו מבואס .
שאל אותו הרב למה אתה מבואס ?
ענה לו משה תראה אני לומד פה כל יום שורה וחצי של גמרא ואני רואה את תלמידי הכולל שלומדים 3 ו-4 דפים ולפעמים יותר אני אומר לעצמי מה שווה הלימוד שלי לעומתם .
ענה לו הרב : ואמר לו יש לי סיפור בדיוק עלייך וסיפר לו את הסיפור , היה סימפוניה באמריקה של מנצח גדול הסימפוניה התנגנה במהלך כל הערב ולבסוף קם כל הקהל ומחה כפיים ורק המנצח היה עצוב ניגש אליו הכתב ושאל אותו למה אתה עצוב תראה את כל האנשים שמוכים כפיים ומאושרים ענה לו המנצח : נכון אבל בתזמורת היו 14 כנרים והיו צריכים להיות 15 ,
הכתב אמר לו : מה זה משנה זה היה יפה וכולם נהנו .
ענה לו המנצח נכון אבל בשבילי זה לא מושלם חסר צליל .
אמר הרב למשה :נכון שהלימוד הקטן שלך לעומת התלמידים לא שווה אבל בשביל מי שברא את העולם בלי השורה וחצי שלך הסימפוניה לא מושלמת אז אל תפסיק לעשות את מה שאתה עושה .
(מסר מהסיפור : כל דבר קטן שאת או אתה עושים למען השם יתברך אל תפסיקו ואף פעם אולי בענינו זה נראה כלום אבל בעיני בורא עולם הסימפוניה לא שלמה ).